צרכים מיוחדים   »  פעילות גופנית בהריון   »  חיזוק רצפת האגן

חיזוק ריצפת האגן

 
פעילות גופנית
 
 פעילות גופנית מומלצת בכל גיל ומצב גופני על מנת לשפר ותחזק את כל המערכות בגוף, כולל את המרכיב הנפשי. פעילות גופנית נחלקת למספר רמות, מהפעילות הימיומית השוטפת ועד לספורט תחרותי. בכל פעילות גופנית נמרצת, בה נעשה מאמץ כל שהוא (בין אם זה "רק" שיעול או שזהו ספורט תחרותי), הלחץ בתוך חלל הבטן עולה בגלל העובדה ששרירי הגו מתכווצים בנסיון לקבע את עמוד השידרה המתני כדי למנוע קריסה של בית החזה לתוך האגן. כשל בייצוב עמוד השידרה המתני גורם לנזק בחוליות (בקרב כ-80% מהאוכלוסיה) ובאברי חלל הבטן והאגן (בקרב כ- 50% מהאוכלוסיה). הסיבות לכשל זה הנן אורח חיים לא פעיל ו/או פעילות גופנית לא נכונה. קבוצות הסיכון העיקריות הן בני אדם שאצלם קיימת נטיה תורשתית לפתח ליקויים כאלו (בגלל איכות גרועה של רקמות חיבור ו/או מס' סיבי שריר נמוך מולד), ו/או הסובלים ממשקל יתר, ו/או המעשנים.
 
בשנים האחרונות נעשו מחקרים רבים במטרה להבין את המנגנונים האחראיים לכאבי הגב ובמהלכם נתגלה הקשר בין שרירי הגב, הבטן, פרקי הירכיים ורצפת האגן. 
 
הקשר שנמצא הנו:
 
- אנטומי (דרך המערכת העצבית ורקמות החיבור / גידים ורצועות)
- ותפקודי (דרך פעילות מתוזמנת נכון בין השרירים המייצבים לשרירי התנועה). 
כאשר קשר זה אינו תקין (על רקע יציבה לקויה, פציעות, הריונות ולידות, ניתוחים וכו'), מקורו יכול להיות בגלל אובדן הרצף - האנטומי (כמו קרע של רקמת חיבור / בקע / שבר דיאסטזיס / הרניה) או - התפקודי (בגלל שהמוח אינו מגייס קודם את השרירים העמוקים / המייצבים, כדי שיקבעו את המפרקים והאברים לפני ובמשך התנועה - אותה מבצעים השרירים השיטחיים / של התנועה) 
 
כאשר שרירי היציבה חלשים או מאחרים בתגובת הייצוב שלהם שרירי התנועה ינסו להחליפם. מאחר והם אינם בנויים לכך פעילות חלופית זו שלהם תוביל עם הזמן לנזק מצטבר - במפרקי החוליות (שחיקה ופריצות דיסק), בפרקי האגן והירכיים (שחיקה והגבלות תנועה), וברצפת האגן (כאבים, צניחות, קשיי התרוקנות ו/או דליפות של שתן / צואה(.
מלבד אורח חיינו, המעודד עבודת שרירים לא נכונה (למשל: ישיבה קרוסה על כסא – בביה"ס, במכונית, מול הטלויזיה, ליד המחשב, על השירותים וכו'), גם הפעילות הגופנית שאנו מבצעים אינה מכבדת את הגוף וצרכיו. כשאנו רוצים להתרוקן אנו מעלים את הלחץ התוך בטני ודוחפים, מלמעלה כלפי מטה, את השתן / הצואה / התינוק החוצה – יחד עם השלפוחית / החלחולת / והרחם, ובכך מעודדים תהליכים של צניחות ודליפות. 
 
באותה מידה כאשר אנו רוצים לחזק שרירים אנו עושים זאת מבלי להתחשב ב"הגיון" של הגוף. משום מה אנו מעדיפים לבצע תרגילי חיזוק בשכיבה (למרות שבשכיבה כוח הכבידה מנוטרל ולפיכך אין הוא מעודד אותנו להתחיל את התרגיל קודם עם השרירים המייצבים ורק אחר כך עם שרירי התנועה), ובנוסף אנו מבצעים תרגילים המנוגדים לחוקי הפיסיקה. למשל, את שרירי הבטן אנו מחזקים באמצעות סוגים שונים של כפיפות בטן, הדוחסות את תכולת הבטן לכיוון נקודות התורפה של גופנו  ובכך אנו יוצרים נזקים לרצפת האגן (צניחות ודליפות), לבטן (בקעים / שברים בדופן הבטן) ולגב שלנו (פריצות דיסק)! 
 
אם נרצה לבצע פעילות גופנית בונה ולא הורסת עלינו להתחיל לחשוב כמו אמני הלחימה של המזרח הרחוק, שע"פ תפיסתם: "הגוף שלנו הוא כמו עץ השואף לצמוח מהרצפה כלפי מעלה, כנגד כוח הכובד" (ולפיכך יש לחזק את שרירנו תוך כדי התארכות ולא תוך כדי התקצרות ודחיסה. לפי אותה תפיסה יש לבצע כל מאמץ מלמטה למעלה כיון ש)"יש לסגור את פתחי רצפת האגן לפני ובמהלך מאמצים כדי שהצ'י, שהוא האנרגיה החיונית לבריאותנו, לא יזלוג החוצה דרך הסוגרים". 
 
כדי ששני הכללים הראשונים יתמלאו עלינו להקפיד לבצע את המאמצים מבפנים החוצה (קרי: קודם לקבע את עמוד השידרה והאגן בעזרת שרירי היציבה, לפני ובמשך פעולות כוחניות המתבצעות ע"י שרירי התנועה), כל זאת בעמדה ניטרלית (השומרת על עקומות הגב ולא מוחקת אותן – שהרי קשתות זה המבנה הכי יציב מבחינה ארכיטקטונית), ורצוי במנחים פונקציונליים (קרי: אנכיים).
 
אם נקפיד על כללים אלו במהלך פעילויות מאומצות, ביומיום כמו גם בהתעמלות או ספורט - נהיה רזים, זקופים, זריזים, יציבים וחזקים כמו אותם אמני לחימה – והעיקר נשמור על רצפת אגן בריאה.
 
                                                                                                                                                                                                מהי רצפת האגן
 
רצפת האגן, מקום "מסתורי" ומוצנע בין רגלינו, הנה מוצא למספר פתחים חשובים: צינור השתן, הנרתיק (אצל האישה) ופי הטבעת. רצפת אגן בריאה חשובה לתפקוד תקין של מערכת השתן, המין והצואה. אם היא חלשה מדי או מכווצת יותר מדי תפקודה נפגע. 
 
רצפת האגן מורכבת מרקמות חיבור, עצבים, כלי דם, ושרירים, היוצרים כולם יחד מעין "טרמפולינה" בפתחו התחתון של האגן. מעל "טרמפולינה" זו מונחים אברי האגן (שלפוחית, רחם וחלחולת) ובקומה אחת למעלה יותר גם אברי חלל הבטן. לשרירי רצפת האגן מספר תפקידים: כיווצם גורם לסגירת הסוגרים, להרמת אברי האגן ולהפעלתם של מספר רפלקסים, המתבטאים בהרפיית שריר השלפוחית ושריר החלחולת (רקטום), ובכך הם מאפשרים לנו לשלוט על הצרכים. שרירים אלו עוזרים גם בשמירה על מנח נכון של השלפוחית, הרחם והחלחולת באגן בזמן פעילות כמו גם בזמן מנוחה. ולבסוף שרירים אלו חיוניים לתפקוד מיני (זיקפה ואורגזמה) וללידה (כיון שעליהם משנה ראש התינוק את כיוון ירידתו בתעלת הלידה מאחורה קדימה, כלפי פתח הנרתיק).
 
כאשר קיימת פגיעה בשרירים אלו נפגעת יכולתם לתמוך באברי האגן וכתוצאה מכך כל פעילות המגבירה את הלחץ התוך בטני כמו שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, צחוק, הרמת חפצים או ילדים ועוד, עלולה לגרום ללחץ כלפי מטה של אברי האגן. שרירי רצפת אגן פגועים, שאינם יכולים למנוע מתיחת רקמות חיבור ו/או להביא לסגירה מוחלטת של הסוגרים, לא יוכלו למנוע דליפת שתן גזים וצואה, כמו גם צניחת שלפוחית, רחם וחלחולת. עם הזמן רצפת האגן כולה עלולה לצנוח. צניחת רצפת האגן מובילה לקושי בהתרוקנות (עצירויות וקושי במתן שתן) הגוררים בילוי ארוך בשירותים, מלווה בלחיצות ארוכות ומפרכות, המחמירות את הצניחות ופוגעות בעצבי רצפת האגן. 
 
עצבי רצפת אגן פגועים יגרמו לאיזון לא תקין בין שרירי האגן – תופעה שיכולה להוליד כיווץ יתר בשרירים שלא נפגעו - עם או בלי כאבים וקשיי התרוקנות, ו/או חולשת יתר ואי שליטה על הסוגרים - עם או בלי צניחות.
 
 
דליפת שתן
 
אחת מבעיות רצפת האגן היותר נפוצות בקרב נשים הנה אי נקיטת שתן (דליפת שתן). זו מוגדרת כבעיה היגיינית וחברתית, המשבשת את התפקוד היומיומי המקצועי והחברתי של הסובלים ממנה. שכיחות הפרעה זו בקרב אוכלוסיית הנשים מגיע עד כדי 25%-30%, כאשר שיעור זה עולה ביחס לגיל. בגיל המעבר שכיחות התופעה מגיעה ליותר מ- 50% מאוכלוסיית הנשים. 
לחילופין, דליפות שתן בקרב גברים הן פחות נפוצות (בשיעור של 10%) והן מתרחשות בגיל הילדות על רקע הרטבות לילה (בעיה הנפוצה יותר בקרב בנים) ובגיל המבוגר בעיקר בשל בעיות בערמונית, לקיחת תרופות או בשל מחלות כרוניות (הגורמות לפגיעות מטבוליות, נוירולוגיות ואורטופדיות).
למרות השכיחות הגבוהה הסובלים ממנה נמנעים מלהודות בקיומה ולדבר עליה, מה שמוביל לכך שאין מודעות בציבור לפתרונות אפשריים לבעיה.
 
 
עצירות
 
עצירות הנה תופעה שכיחה הקיימת בקרב כ – 20% מהאוכלוסייה הכללית. תדירות תסמין זה עולה ככל שעולה הגיל והיא נפוצה יותר בקרב נשים. העצירות מתאפיינת במספר צורות: התרוקנות של פחות משלוש יציאות בשבוע, יציאות יומיומיות הדורשות להפעיל מאמץ בזמן ההתרוקנות, או יציאות לא שלמות קשות ויבשות. קיימים מספר גורמים לעצירות: זמן מעבר איטי של הצואה במעי הגס, אניסמוס, תזונה לקויה (דלת סיבים, דלת שומנים, דלת נוזלים), תרופות מסויימות, ו/או חוסר פעילות גופנית. עצירות ממושכת מורכבת בד"כ משני הגורמים הראשונים.
 
עצירות ממושכת, הגוררת מאמצי התרוקנות מוגזמים, יומיומיים, הנה גם גורם מרכזי בהחלשותה של רצפת האגן – העלולה במקרים קיצוניים לגרום לאי שליטה במתן צואה כתוצאה ממתיחת העצב הפיודנדלי. תוצאות נוספות הנגרמות ממצב זה הנן סדק בפי הטבעת, צניחת טחורים, גוש צואתי שנתקע בחלחולת, אי נקיטת שתן (דליפת שתן) ו/או צניחת אברי האגן.
 
 
צניחת אברי האגן
 
אברי חלל האגן והבטן יכולים לצנוח דרך הפתחים הקיימים ברצפת האגן. למשל החלחולת עלולה לצנוח דרך פי הטבעת, כמו גרב מופשלת הפוך. תופעה זו היא יחסית נדירה. בדרך כלל מתרחשת הצניחה דרך הנרתיק והאברים הצונחים יכולים להיות: קירות הנרתיק עצמו, מלמעלה: הרחם (או הגדם שלו לאחר ניתוחים), מקדימה: השלפוחית וצינור השתן הדוחפים את קירות הנרתיק, ומאחור: החלחולת והמעי הדוחפים את קירות הנרתיק.
 
הצניחה יכולה להיות מלווה בהפרעה בשליטה על הצרכים (שתן ו/או צואה), אך לא בהכרח, והיא יכולה לנבוע מכמה גורמים אפשריים או משילוב ביניהם: תורשה (איכות רקמות חיבור ומספר סיבי שריר נמוכים יותר), גיל (כל שעולה הגיל כך עולה הסיכוי לסבול מליקויי רצפת אגן), מין (נשים צעירות נפגעות פי 7 מאשר גברים), מחלות (נוירולוגיות, מטבוליות, מחלות שלד – שריר), אורח חיים הגורם ללחץ תוך בטני כרוני (השמנה, שיעול ו/או עצירות כרוניים, ספורט, עישון), טראומה (תאונות, ניתוחים), לידות טראומטיות (תינוקות מעל 3700 גר', שלב לחיצות ארוך, לידות מכשירניות, חתך ו/או קרעים נרחבים) ולידות חוזרות (כל לידה מגבירה את הסיכוי לפתח ליקויי רצפת אגן). 
 
מידת הצניחה של אברי האגן ניתנת לדירוג והיא נבדקת בזמן מאמץ יזום, כמו שיעול או לחיצה כלפי מטה, בשכיבה ו/או עמידה. כאשר הרופא, המבצע בדיקה גינקולוגית, מאבחן צניחה בדרגה אחת סימן שבזמן המאמץ היזום שביקש הרופא מהאישה לבצע הצניחה אינה יורדת עד מחצית עומקו של הנרתיק. כאשר הוא מאבחן צניחה בדרגה שניה סימן שהיא יורדת עד פתח הנרתיק. כאשר הצניחה היא בדרגה שלוש היא נמצאת מחוץ לפתח הנרתיק ומפריעה מאוד בחיי היומיום, הן בשל נוכחותה כגוף זר והן בשל נטייתה לסבול משפשוף ודמם.
 
 
הריון ולידה
 
במהלך ההריון מתרחשים בגוף האישה כמה שינויים פיזיולגיים המובילים לעומס רב על רצפת האגן וכתוצאה מכך להיחלשותה ולפגיעה בתפקוד השרירים בה: הרחם גדל ומשקלו גורם לעלייה כרונית של הלחץ התוך בטני. הורמוני הרלקסין והפרוגסטרון, המופרשים במהלך ההריון, מגמישים את רקמות החיבור (כדי לאפשר לגוף להתרחב במידה הדרושה לתהליך הלידה). הורמונים אלו גורמים לרפיון משני של השרירים ברצפת האגן – מאחר ושרירים אלו נאחזים בעיקר ברקמות חיבור. מאחר ושרירי רצפת האגן אמורים בין שאר תפקידיהם גם למנוע צניחות, קרי להגן על רקמות החיבור מפני מתיחת יתר וקריעה, חולשתם למעשה משבשת את תפקודם בכל הקשור להגנה על אותן רקמות חיבור.
 
סקר שנעשה בארצות המערב בנשים הרות הראה שכלל העומסים הנ"ל מביא לשכיחות של 60% הפרעות בשליטה על השתן במהלך ההריון, ומתוכן 20% תשארנה עם ההפרעה גם לאחר הלידה. מובן שעם כל לידה נוספת וללא טיפול מתקן בין הלידות הקושי גדל ומוביל להפרעה תפקודית קשה יותר.
 
אולם עיקר הנזק לרצפת האגן (כ – 50% ) מתחולל במהלך הלידה הראשונה. בכל שלב משלבי הלידה ישנם גורמים שונים היכולים לעכב את התקדמות הלידה ולהאריך אותה. ככל שהשלבים ארוכים יותר המתח והלחץ על השרירים והעצבים גדל, הסיכוי להתערבות מכשירנית גדל, קרי הנזק שנגרם לרצפת האגן גדל וכך גם הבעיה התפקודית העלולה להיווצר קשה יותר. מניעת הנזקים לרצפת האגן מתחילה בעצם עוד לפני הלידה, נמשכת בתהליך הלידה, ומסתיימת לאחריה.
 
 
מסקנות
 
מהגיל הרך ועד לגיל הזהב קיים רצף אירועים המחלישים בצורות שונות את שרירי רצפת האגן. תלונות החולים והסימפטומים אינם משקפים בהכרח את היקף הבעיה. לפיכך הגישה הכוללת לרצפת האגן, בה הטיפול הוא רב תחומי, אישי וארוך טווח הנה הכרח המציאות. קיימים שפע טיפולים המאפשרים לעצור את התדרדרות הנזק שנגרם, לטפל בו ואף למנוע סיבוכים עתידיים. לכן קיימת חשיבות עליונה לריכוז אמצעי האבחון והטיפול כדי לאפשר התמודדות נאותה עם מגוון הבעיות של שלושת המערכות